משבר זוגיות  – הסיפור האישי שלי

 

הכל מתחיל מהבית

הבית הוא המקור להכל בחיים – כשיש נחת בבית, יש נחת בהכול. זה משליך ומשפיע על כל תחומי החיים האחרים ומביא אותם לאיזון.
הבית בו אנו חיים משקף לנו את הפנים שלנו ולכן נקיון פנימי ישתקף החוצה בבית הפיזי. כפי שאוגרים בביתנו דברים לא נחוצים התופסים מקום, כך ישנם דפוסים רגשייים ומנטליים עקשניים שלא משרתים אותנו יותר וצורכים מאיתנו אנרגיה שיכולה לשרת אותנו בכאן ועכשיו ובאופן מועיל יותר.

מאבקים פנימיים, כעסים, תיסכולים חוסר אהבה, חוסר אושר ושמחת חיים, עייפות, בלבול, בלאגן כמו גם רוגע, שלווה, שמחת חיים ואושר ישתקפו לנו ביחסים עם הקרובים לנו ביותר ובבית. כך ששימוש באהבה וחוכמה בצורה מאוזנת כלפי הקרובים לנו ביותר יוקרן פנימה כאהבה וחוכמה כלפי עצמי וגם ההיפך.    

 

איך הכל התחיל אצלי?

מדהים כמה כל מה שספגתי בילדותי, בבית הוריי, אותו גם שכפלתי ושדרגתי בביתי שלי, בזוגיות שלי ובמערכות היחסים שלי עם ילדיי. התוכנה היא אותה תוכנה וה"יבלת" מתקופת הילדות ליותה אותי ומלווה אותי כל חיי עד שאסכים להירפא ממנה. כמי שנולדה למשפחה שלא מתפקדת היטב, וכמי שהביאה זאת גם לזוגיות שלה, אני יודעת היטב כיצד ההשפעה של הבית על האושר ועל כל תחומי החיים היא חזקה מאוד.

כשהזוגיות שלי הייתה ומאושרת נפלאה ופרחה, הכל זרם לי חלק בחיים ובקלות. הצלחתי מאוד בכל נושא ונושא שעסקתי בו. אך כשהופיע משבר זוגיות, התקיעות בחיים שלי העמיקה, קיבעה את עצמה ונטעה שורשים. ככל שחלף הזמן, האושר שלנו נפגע והזוגיות שלנו הייתה על הפנים, הבעיות באו בצרורות, הכול נתקע והלך קשה, הפסדתי כספים רבים והדברים שעשיתי לא ממש הצליחו לי, והמזל כלל וכלל לא האיר לי פנים.  

המשבר הגדול בזוגיות שלי, הביא לכך שכל עולמי חרב עליי והקרקע נשמטה מתחת לרגליי. זה קרה בסביבות גיל הארבעים ונמשך לצערי, כתשע שנים, תשע שנים של תקיעות וחוסר אושר.

עד אז חייתי בתוך בועה ורודה שחיי מוצלחים מאוד, שיש לי זוגיות נפלאה ותומכת והכל זורם נפלא, חיים אידיאליים, משפחה מקסימה, ובעל אוהב ותומך. בתקופה הזו שרתתי בצבא, בשרות קבע. הייתי טכנאית אלקטרוניקה, רוב הזמן אהבתי ונהנתי ממה שעשיתי, הייתי מאושרת וגם למדתי המון באותה התקופה.

אך היה מחיר כבד להיותי בשירות הצבאי כל כך הרבה שנים. זה בא על חשבון הבית והילדים, בעיקר הילדים שלי הם אלו ששלמו את המחיר. לחמשת ילדי לא היה קל עם זה שאמא מחוץ לבית כל כך הרבה שעות. היו זמנים בהם הם נזקקו לעזרתי ולתמיכתי, ואני לצערי, לא הייתי שם בשבילם.

בזמן הזה הבנתי שהילדים שלי (גם הגדולים וגם הקטנים) זקוקים לי מאוד, ושאני לא מצליחה להגיע אליהם. מאוד רציתי להיות בבית בצהריים, ולקבלם בשעה שהם מגיעים הביתה מבית הספר. בכך חשבתי להקל על הילדים הגדולים שלי שהיו אז בתקופת הבגרויות שלהם.  

בגיל 40 היה לי רצון עז לשבת בבית ובכל מחיר, גם במחיר שאשתחרר ללא פנסיה מהצבא. הרצון העז הזה שלי הביא לקרע שהלך וגדל, ביני לבין בעלי שלא תמך בהחלטה שלי לפרוש ולוותר על הפנסיה. ברור לי שרבים אחרים לא היו מוותרים על פנסיה לכל החיים, כך שלמרות שהבנתי את התעקשותו, כעסתי על כך שלא תמך בהחלטתי להשתחרר בכל מחיר גם במחיר הפנסיה.

המערכת הצבאית הערימה עליי קשיים ולא איפשרה לי לפרוש בגיל הזה, ואני רציתי להשתחרר בכל מחיר. לבסוף, לאחר שהוציאו לי את המיץ, שיחררו אותי מהצבא עם פנסיה. אך לצערי זה כבר לא מנע את משבר הזוגיות.  

משבר הזוגיות הלך והחריף ועם הזמן נפערה ביננו תהום שלא יוכלנו לגשר עליה. המצב היה בלתי נסבל, ואני לא יכולתי עם הכלים שהיו לי אז, מלהימנע מלפתוח בהליך גירושין שנמשך כארבע שנים.

עברתי הליך גירושין מכוער, כואב ובלתי אנושי! לצערי היה שם הכל – מאבקי כוח, הסתרות האחד מהשני, העלבויות, האשמות, פרידות ומה לא. הגרוע מכל היה שבתי המשפט וכל המגשרים והמטפלים המשפחתיים היו ברוב הזמן לטובתו. דבר שמאוד תיסכל וייאש אותי, זה ליווה אותי בתחושה של חוסר אונים וחוסר שליטה על חיי. פתאום נהייתי נתונה לחסדים ולגחמות של כל הגורמים המקצועיים שטיפלו בנו, ובשבילי זו הייתה התרסקות במלוא מובן המילה.    

 

זה היה השיעור שהביא לצמיחה שלי

הייתי צריכה לעבור את זה כדי להבין שאני היא זו שאפשרתי את כל מה שקרה לי, ואני היא זו שאימללתי את עצמי ע" הפרשנות השלילית שנתתי לדברים וע"י דפוס החשיבה הקורבני שלי, שהחמירו את התחושות הקשות שלי ואת הפגיעות שלי.

היום אני מבינה שכל זה לא קרה סתם. התהליך אותו עברתי היה חשוב מאוד להתפתחות ולצמיחה שלי, וכל השחקנים, כולל בעלי ביצעו את תפקידם כראוי. הם עשו לי את מה שעשו, כדי שאני אצמח מכך, אתפתח ואפתח יכולות ועוצמות שיתמכו בכיוון של ליווי ותמיכה באנשים עם קשיים, תקיעות בחיים, במשבר זוגיות או כל דבר אחר.

כמי שצמחה והתעצמה מתוך משבר הזוגיות שלה, וכפי שעברתי את מה שעברתי בצורה קשה וצמחתי מכך, כך אני יכולה לעשות זאת מצויין.
עבורי בעלי היווה מתנה וברכה לצמיחה ולהתפתחות שלי. כדי שאני אוכל להתחזק, להתעצם, לפרוח ולהגיע עד הלום. וכלמודת נסיון, אני אוכל להעביר זאת הלאה לאחרים שיש להם תקיעות בחיים או משבר זוגיות או כל מצב אחר בו יבקשו את עזרתי.  

הסיפור שלי הוא שאני צמחתי מהדפוס הקורבני שלי, ממקום של חולשה וביטול עצמי, מחוסר בטחון וערך עצמי נמוך, אני התחזקתי והתעצמתי מאוד. וכשפעלתי בחוכמה, וממקום של עוצמה, במקום מביטול עצמי, בעלי העריך אותי יותר ושינה את התנהגותו כלפיי. זה איפשר לנו לשקם את הזוגיות שלנו ולהביא אותה לזוגיות בריאה, מאושרת, תומכת ומעצימה, למקום של WIN WIN במקום הדפוס של הקורבן, מקרבן ומציל.

בזכות אותו תהליך ארוך וכואב של מלחמות ומאבקי כוח, אני זו שהשתנתי, הזדקפתי והתחזקתי מבפנים, ואז הוא השתנה, הזדקף והתחזק. עקב כך הצלחנו ליישר את ההדורים בינינו והחלטנו שלא להתגרש, וכיום אנו חיים יחד וגורמים לזוגיות שלנו להצליח להיות מאושרת יותר ויותר מיום ליום.

הדרך שעברתי לצמיחה ולהתפתחות שלי הייתה דרך ייסורים וכאב. כמובן שלא הייתי מודעת לכך כלל וכלל, היה לכך מחיר, מחיר כבד מאוד, מחיר שנבע מהבורות שלי. היום אני יודעת שזה לא חייב להיות ככה. למדתי בדרך הקשה שאפשר להתפתח גם אחרת ולהימנע מסבל וכאב. אפשר לצמוח ולהתפתח דרך מודעות וּפיתוח עצמי ולהימנע מטרגדיות רבות.

פיתוח העצמי הינו תנאי הכרחי ליצירת קשר זוגי בפרט, ולחיים מאושרים ומספקים בכלל. עבודה עצמית, מנטלית, אנרגטית, רצוּפה ומודעת היא המפתח לקשר זוגי תקין, והיא המפתח לחיות את החיים במלואם ולא לצידם. אני יודעת שהיום, יותר מתמיד, מתאפשר לנו להתפתח בדרך של מודעות ועשיית מעשה בכיוון של כל מה שנרצה להגשים, תוך כדי רצון חופשי, בחירה חופשית כוונה ואחריות.    

 

מי ייתן והחיים ירגשו אותך!
בברכת אור ואהבה,
יפה דן – מרכז שביל זהב   

 

 

 

סגור לתגובות.